כל ג'וב בע"מ נ' אלקטרו אנטון בע"מ

פסק דין

1. ענייננו בדיון מחודש לגבי ערבותו של הנתבע 2 לאחר שניתן פסק דין ראשון ביום 17.9.07 בבית משפט זה אשר דחה את התובענה נגדו והתקבל ערעור בבית המשפט המחוזי לגבי חלק זה של פסק הדין. בהמשך נשמעו עדים נוספים והוגשו סיכומים על ידי הצדדים.

עמדת התובעת

2. לגרסתה, שלחה התובעת פקס אל הנתבע על טופס ריק של כתב ערבות על מנת שימלא אותו. נטען כי הנתבע 2 מילא את הטופס והחזיר אותו בפקס אל התובעת. צויין כי באותו פקס לא הופיעה כל הערה בדבר הגבלת תקופת הערבות או תוקפה.

3. נטען כי הנתבעים העלו גרסה ראשונה לפיה טופס הפקס אשר הוצג על ידי התובעת מזוייף. מסיבה זו התנגדה הנתבעת 1 לתיקון כתב התביעה בזמנו בו התבקש הוספת הנתבע 2 כנתבע נוסף. נטען כי בדיעבד התברר שטענה זו עלתה עד כדי הטעיית בית המשפט. נטען כי לאחר מכן אימצו הנתבעים גרסה שניה, לפיה נחתמה הערבות במעמד הצדדים ולא בפקס וכי המסמך נמצא בידי בא כוח הנתבעים. נטען לגרסה שלישית לפיה הערבות נחתמה בפקס ואינה מזוייפת אלא סוייגה על ידי הערה בכתב יד שהופיעה עליה וכי המקור ניתן ביד לנציג או נציגת התובעת. בא כוח התובעת הוסיף כי ההערה מופיעה על גבי מסמך הנושא סימנים זהים למסמך שבידיו, לרבות כתמים שחורים במקומות שונים בדף, ולמעט ההערה הנוספת המופיעה בו. נטען כי לא רק שמדובר בגרסה כבושה, אלא שהגרסאות הקודמות היו חסרות יסוד. נטען כי בתצהיריהם אימצו הנתבעים את הגרסה השלישית.

4. בא כוח התובעת טען כי הגרסה השלישית היתה גרסה כוזבת מהטעמים הבאים:

הנתבעים טענו כי המסמך שבידיהם היה צילום ראשון של המקור אולם ברור מעיון במספרי הפקסים כי המסמך נשלח אליהם בפקס (שאותו שלחו חזרה בפקס, אזי המסמך בידיהם היה כבר העתק ראשון ולא מקור). מסדר התרחשויות זה והיות שבמסמך מופיע שנשלח מהנתבעת לתובעת, נטען כי כתב הערבות שהוצג על ידי הנתבעים לא יכול להיות אוטנתי. נטען כי אין זה מקור או צילום של המסמך עליו חתם הנתבע 2- הרי שלא היה אמור להיות בו מספר הפקס השני (מהנתבעת 1 אל התובעת). נטען כי הנתבעים הוסיפו על גבי העותק שקבלו מהתובעת שצורף לכתב התביעה המתוקן את התוספת לגבי הגבלת הערבות.

5. לתמיכה בעמדתו כי המסמך שהוצג על ידי הנתבעים עבר מספר שלבי טיפול שבסופם הוספה ההגבלה של הערבות ציטט בא כוח התובעת מעדות ג'מיל אנטון בה טען כי צילם את הערבות המקורית שנלקחה על ידי נציגה של התובעת וכי מכונת הצילום במשרדו טובה ואינה גורמת לשינויים בגוון או טשטוש. נטען כי בחקירתו הנגדית שינה ג'מיל אנטון את גרסתו וסתר את מה שהעיד קודם: גרסתו בתצהיר היתה כי הערבות הועברה בפקס ואילו בחקירתו הגרסה היתה כי נציגת התובעת הופיעה ולקחה אותה (עמ' 23-25). נטען כי גם הנתבע 2, אנטון, סתר את עצמו בעדותו כאשר טען שנציג התובעת, מוטי אכדרי, הביא את ההערבות ושם את החותמת שלו עליה (עמ' 14). כך נטען כי גם החותמת של מוטי אכדרי נעשתה על ידי הנתבעים.

6. נטען כי בחקירת העדים אכדרי וילנה עלה בבירור כי לא הגיעו למשרדי הנתבעת עם טופס הערבות. נטען כי בעדותו, שהתייחסה ישירות לטופס הערבות סתר העד אכרדי את גרסתם (המאוחרת) של הנתבעים. נטען כי אין ליתן אמון בעד הנוסף שהובא על ידי הנתבעים כי כלל לא הוזכרה מעורבותו על ידי מי מהצדדים - התובעת או הנתבעים- בסיבוב הראשון של שמיעת הראיות. בנוסף, נטען כי הוא שינה את תוכן עדותו בעקבות שאלה מדריכה של בא כוח הנתבעים מעמדתו הראשונית כי הערבות נשלחה בפקס לכך שהערבות הובאה על ידי ילנה. בנוסף, נטען כי אין ליתן אמון בעד עבוד נסרי כיוון שנתן עדות כוזבת בתיק אחר ביחס לפרעון שיקים של אלקטרו-אנטון.

7. בסיכומם של דברים ביקש בא כוח התובעת לחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת 583,101 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.3.03.

עמדת הנתבע 2

8. בא כוח הנתבע 2 חזר והזכיר כי התביעה נגד הנתבע 2 הוגשה לאחר תיקון התביעה, מספר שנים לאחר תחילת ההליך. נטען כי העדים שנשמעו בסיבוב השני של ההליך מחזקים את המסקנה כי התובעת לא הציגה את המסמך המקורי. נטען כי מלכתחילה הכחיש הנתבע 2 אמיתות המסמך ועל כן עול ההוכחה לגבי אמיתותו מונח על כתפי התובעת. נטען כי התובעת ניסתה "לביים" סיטואציה המתיישבת עם גרסתה- לפיה הטופס נשלח בפקס והוחזר בפקס וכי הנתבעים הוסיפו על גבי הטופס שהיה אצלם את ההגבלה ואת חותמתו של אכרדי.

9. הנתבעים מצידם חזרו על גרסתם כי הטופס שוגר פעמיים ואז נלקח במקור על ידי עובד מטעם התובעת, אכרדי. נטען כי אי הבאת עדים חיוניים בסיבוב הראשון הינו לחובת התובעת. נטען כי נמצאו סתירות בין עדות מנהל התובעת לבין עדות אכרדי וסתירות בעדותו של אכרדי. כמו כן, נטען כי מנהל התובעת טען שלא הובאה עדות מאכרדי בסיבוב הראשון של העדויות כיוון שזה עזב לארצות הברית לפני שנים רבות, טענה שהתבררה כבלתי נכונה. נטען עוד כי אין ליתן משקל לעדות אכרדי כיוון שלא נכח פיזית כאשר הערבות נחתמה.

10. בא כוח הנתבע 2 המשיך וטען כי עדותו של אכרדי חיזקה את גרסת הנתבעים לאור העובדה כי העיד שנהג להחתים בחותמתו מסמכים וההגבלה הוחתמה כך. עוד נטען כי עדות אכרדי שההתקשרויות של התובעת עם לקוחות התנהלו באמצעות הפקס אינה אמינה כיוון שאין זה סביר כי חברת כוח אדם כגון התובעת תסתפק בצורת חתימה כזו.

11. בא כוח הנתבע 2 העלה טיעון לפיו הבאת העדים אכרדי וילנה בשלב מאוחר כמוה כאי-הבאתם והמנעות מהבאת ראיה. נטען עוד כי צירוף הנתבע 2 לתביעה בשלב מאוחר מעלה ספקות באשר לאמיתות מסמך הערבות (אם למשל לא "שופץ" על ידי התובעת) וכי הסבריו של מנהל התובעת בעניין זה, שרשויות מע"מ פשטו על משרדי התובעת והחזירו את החומר לאחר זמן, אינם הגיוניים. כמו כן, נטען כי אין יסוד לפקפק בעדותו של נסרי וכי הטענות נגד מהימנותו הינן טענות בעלמא.

דיון

12. ראשית, יצויין כי בעיני ישנה חשיבות לעדויות שהוספו בסיבוב השני של שמיעת הראיות, לאחר החזרת ההליך מערכאת הערעור. נשמעו עדים נוספים, אשר לטענת כל הצדדים היו מעורבים ישירות באירועים הקשורים לחתימת המסמכים אשר היוו את הבסיס לתביעה (המתוקנת). בעניין זה יצויין בנוסף כי בניגוד לטענת בא כוח הנתבע 2, אין תחולה לכלל הגורס שהימנעות מהבאת עד תחשב לחובת הצד שנמנע מלהביאו; הכלל האמור חל רק כאשר לא מובא עד ולא יכול להישמע כאשר הוא מעיד ובעניין זה אין חשיבות לשלב ההליך בו נשמעה העדות.

13. כל צד טען לאמיתות העותק של מסמך הערבות שהוצג על ידו, התובעת ללא ההגבלה והנתבעים בתוספת ההגבלה והחותמת של מוטי אכרדי. בנסיון לשכנע העלה כל צד הסברים וסברות תוך כדי הסתמכות על סימנים שונים המופיעים על גבי הטפסים, מספרי הפקס המופיעים, צבע הנייר וסימנים אשר נותרו עליו, איכות הדפוס וכולי, כאשר כל צד טען שאותם סימנים תומכים בגרסתו. גם לאחר שעיינתי בטענות אלו, אשר פורטו לעיל, אין בידי כדי לקבל אף אחת מהגרסאות בהסתמך על ראיות אלו. ביחס לעמדה של כל צד מדובר בסברה אפשרית והגיונית, אולם סברה והסבר אינם הופכים ראיה למוצקה יותר, בייחוד כאשר מדובר בהסבר הניתן בדיעבד על מנת להסביר מצב סופי ידוע כאשר כל צד חותר לגרסה הנוחה לו ומסוגל להתאים את ההסבר למסקנה הרצויה לו. נכון הוא כי שינויי הגרסאות על ידי הנתבעים מעלה שאלות אולם מול עניין זה ניצבת הבקשה המאוחרת שהוגשה על ידי התובעת לתיקון כתב התביעה, והוספת הנתבע 2 על סמך הערבות, שהתבקשה זמן רב יחסית לאחר תחילת ההליך. במצב זה, כאשר לא ניתן לקבוע כלל כי קיים מסמך מקורי - ולאור הדרך בה בחרו הצדדים, ובפרט התובעת, להתנהל ביחס לאי-יצירת מסמכי מקור ידועים וברורים, לא ניתן לקבוע כלל כי קיים מסמך מקורי על יסוד הסימנים השונים - הנטל היה נותר על מי שנושא בו מלכתחילה, במקרה זה התובעת והתביעה נגד נתבע 2 היתה נדחית פעם נוספת (י' קדמי על הראיות, חלק שני, דיונון, תשס"ד-2003, 588).

14. ברם, בנוסף על האמור לעיל הוספו עדויות, במקרה זה של האנשים אשר לפי הנטען על ידי שני הצדדים היוו המעורבים הישירים בנושא טופס הערבות. מדובר בשלושה עדים: מוטי אכרדי, חנזוב ילנה, ונסרי עבוד. עדים אלו מסרו עדותם ברצף בחקירה ראשית ונגדית בדיון שהתקיים ביום 9.7.09 בעקבות החלטת ערכאת הערעור להתיר הבאת עדים נוספים לבירור נושא הערבות.

15. אכרדי העיד כי אינו עובד כבר בשירות התובעת מזה מספר שנים. לדבריו, היה איש מכירות והגורם שעמד בקשר שוטף עם הנתבעים (עמ' 4). הוצגו לו שני הטפסים של הערבות. הוא לא זכר את הטופס הספציפי אולם העיד לגבי הנוהג אצל התובעת לפיו הטופס נשלח ריק ללקוח בפקס והוחזר חתום בפקס (עמ' 6, ש' 5-8). בנוסף, הוא הבהיר באופן נחרץ שלא היה מגיע למשרדי הנתבעים כדי להביא או ליטול טפסים (שם, ש' 21-23). עדותו לא השתנתה בחקירה הנגדית שלא הצליחה להביא לסתירתה. יצויין כי שוכנעתי כי מדובר בעד ללא אינטרס בתוצאות המשפט שהעיד בצורה פתוחה וכנה.